<h1>שו"ת מהר"ם מרוטנבורג — דפוס אמשטרדם סימן מ"ט</h1>
<h2>דף סו.</h2>
ואסור להשהות אף אם אינו רוצה לבא עליה, דחיישינן שמא יבא עליה, דכיון דכשתטבול ליכא אלא איסור דרבנן, דקיי"ל וסתות דרבנן, יוציא, כמו מעוברת חבירו ומינקת חבירו, דבין לרבי [מאיר] בין לרבנן יוציא (יבמות ל"ו ע"ב), דחיישינן משום דאסורא דרבנן קילא ליה דילמא אתי למיעבר עלה. והכי מפליג בריש פרק החולץ (שם) בין אסור דרבנן לאסורא דאורייתא, וכן בריש פ"ק דכתובות (ד' ע"ב). ואף על גב דאמר התם דהיכא דבעל שרי, כיון דהכא אסורה לו עולמית לפרש"י איכא למיחש טפי, דאפילו באיסורא דאורייתא חיישינן, כדאמרינן בסוף פרק ב' דכתובות (כ"ז ע"ב) המגרש את אשתו לא תנשא בשכונתו, כ"ש עמו בבית דלא כיון דגיסי בהדי הדדי, וכל שכן בוסתות דרבנן דקילא לה טפי כיון דוסתות דרבנן חיישינן דילמא עבר עליה. (...) ושוב מצאתי בספר רבינו משה ב"מ ז"ל כדברי, וזה לשונו (פכ"ה מאישות ה"ח) הרי שבדקה עצמה ונבעלה, ובעת שקנחה עצמה היא והוא נמצא דם על שלו או על שלה, אם אירע זה פעם אחר פעם שלשה פעמים סמוכות זו לזו, הרי זו אסורה לישב עם בעלה, ותצא בלא כתובה כלל, שהרי אינה ראוי לתשמיש, ויוציא ולא יחזיר עולמית, שמא תתרפא ונמצא שלא גמר לגרשה בשעת (קדושין) [גירושין], ומותרת לינשא לאחר. במה דברים אמורים, שהיתה כך מתחלת נשואיה, ומבעילה ראשנה ראתה דם, אבל אם אירע לה חולי זה תחת זה, נסתחפה שדהו, לפיכך אם בעל פעם אחת ולא נמצא דם, ואחר כך חזרה להיות רואה בכל עת תשמיש, יוציא ויתן כתובה כלה, ולא יחזיר עולמית כאשר ביארנו. וכן כל אשה שנולד לה מומין אחר שנשאת, אפילו נעשית מוכת שחין, אם רצה יקיים ואם רצה יוציא ויתן כתובה, ע"כ לשונו. אלמא דאסורה לישב עם בעלה, דחיישינן שמא יבא עליה, דכיון דאסירא ליה אסור להשהותה. כי על רואה דם מחמת תשמיש כתב דאסורה לישב עם בעלה, ועל נולדו לה מומין כתב אם רצה לקיים יקיים. ואף על גב דבריש מסכת זבחים (ב' ע"ב) גבי אשה לאו לגירושין עומדת כתב ר"י אשה לאו לגרושין עומדת דאפילו זינתה יכולה להיות תחתיו ותשמשנו כשפחה בעלמא, שאני התם דליכא למיחש כולי האי שמא יבא עליה, דכיון שזינתה תחתיו שונא אותה ומאוסה בעיניו. ומיהו נראה לי דהכא עד כל זמן שאינו חפץ לישא אשה אחרת ורוצה להשהותה על ידי שליש ובשכונה אחרת, ולא ילך אצלה אלא בעדים, אין צריך לגרש אם אינה באה מחמת טענה. אבל אם רצה לישא אחרת יוציא ויתן כתובה, אפילו לרבא דלית ליה (יבמות ס"ה ע"א) הנושא אשה על אשתו יוציא ויתן כתובה, בהא מודה, דהתם תרויהו חזייאן ליה זו אשתו וזו אשתו ואפשר ליה למזנינהו לתרויהו, אבל הכא דזו אסורה וזו מותרת ויאמרו זו אשתו וזו זונתו, יוציא ויתן כתובה, כדפרש"י. ושלום לך ולכל תורתך ולכל ביתך, ולחמיך איש כלבבי, כנפש אהבכם נדבה מאיר ברבי ברוך שיחיה.
